השימוש בבקבוקי בירה ירוקה הוא מסורתי
למרות שלבירה יש היסטוריה ארוכה מאוד, לא עבר זמן רב מדי לארוז בירה בבקבוקי זכוכית, החל מאמצע-19המאה.
בתחילה, אנשים אפילו חשבו שזכוכית היא ירוקה. באותה תקופה, לא רק בקבוקי בירה, בקבוקי דיו, בקבוקי הדבק ואפילו זכוכית החלון היו מעט ירוקים. ד"ר קאו צ'נגרונג מהמכון לפיזיקה של האקדמיה הסינית למדעים אמר: "הסיבה לכך היא שכאשר התהליך הראשוני של ייצור זכוכית לא היה מתוחכם במיוחד, היה קשה להסיר יוני זיהומים כגון יוני ברזל בחומר הגלם, ולכן הזכוכית שהופקה הייתה ירוקה."
מאוחר יותר, תהליך ייצור הזכוכית התקדם, וניתן היה להסיר את הזיהומים הללו, אך העלות הייתה גבוהה מכדי שתשווה את המאמץ עבור הכוס המשמשת כמכשיר לא מדויק, ונמצא שבקבוקי יין ירוק עלולים לעכב את הטעם של בירה, אז בסוף המאה ה-19, אנשים התמחו בייצור בקבוקי זכוכית ירוקים למילוי בירה, וכך נשמרה המסורת של בקבוקי בירה ירוקה.
"מאוחר יותר, אנשים היו מוסיפים תחמוצת ברזל ותחמוצת כרום לזכוכית כצבעים כדי לגרום לה להיראות ירוק יותר." אמר קאו צ'נגרונג.
להחזיר את המדינה מהבקבוק החום
בשנות ה-30 של המאה ה-20, אנשים גילו בטעות שבירה בבקבוקים חומים לא התדרדרה לאחר שהושארה במשך זמן רב. "זה בגלל שבירה בבקבוק חומה עמידה יותר להשפעות האור על הבירה". אמר קאו צ'נגרונג. בירה בשמש מייצרת ריח רע.
מחקרים מצאו שהאשם העיקרי בריח הוא חומצת איזואלפא בכשות. הדשא המריר בכשות בתנאי אור מסייע ליצירת ריבופלבין, בעוד שחומצת האיזואלפא בבירה מגיבה עם ריבופלבין באור ומתפרקת לתרכובת בעלת טעם של נפיחה של סמור.
השימוש בבקבוקים חומים או כמה בקבוקים בצבע כהה יכול לספוג את רוב האור, מה שיכול לעכב את התרחשות תגובה זו. אז, מאוחר יותר, היו עוד בירות עם בקבוקים חומים.
עם זאת, לאחר מלחמת העולם השנייה, הייתה תקופה שבה היה מחסור בבקבוקים חומים באירופה, כך שכמה ממותגי הבירה המפורסמים יותר נאלצו לעשות שימוש חוזר בבקבוקים ירוקים לבירה. בשל האיכות הטובה של מותגי הבירה הללו, בירה בבקבוק ירוק הפכה לזמן מה לשם נרדף לבירה איכותית. זמן קצר לאחר מכן, הגיעו מבשלות בירה רבות, שהשתמשו בבקבוקים ירוקים.
"בזמן זה, עם הפופולריות של המקררים והתקדמות טכנולוגיית האיטום, השימוש בבקבוקים חומים לא יביא לאיכות טובה יותר משימוש בבקבוקים בצבעים אחרים". אמר קאו צ'נגרונג. אז בקבוקי בירה ירוקים שוב משגשגים.
